בעקבות משבר הקורונה, אנו עדים לכמות לא מבוטלת של עובדים שפוטרו או יצאו לחל"ת.
לא מעט עובדים מהרהרים ברעיון של יציאה לעצמאות במקום עבודתם כשכירים, חלקם נמצאים בגילאי 40-50 ומבינים כי לא לעולם חוסן ועלולים למצוא את עצמם מפוטרים בגיל מבוגר מה שיקשה עליהם למצוא עבודה ולהתחיל שוב מהתחלה…
אז אם אתם או אחד מבני משפחתכם שוקלים לצאת/ יצאתם כבר לעצמאות, לפניכם מספר נקודות חשובות לקחת בחשבון כחלק מתהליך קבלת ההחלטה.
כשכירים, המעסיק מפקיד עבורכם את חלקו עבור קרן הפנסיה/קרן השתלמות וחלקו של העובד יורד מתלוש המשכורת ע"י חשבת השכר באופן אוטומטי, כך שהעובד כמעט ולא מתעסק בנושא. כמו כן, קיימת חובה על המעסיק להפקיד לפנסיה עבור כל עובד בעל וותק של 3 או 6 חודשים (בהתאם לסטטוס תוכניות קודמות שלו).
כעצמאים, ובעיקר עצמאים בתחילת דרכם, יש נטייה להזניח את נושא ההפקדות עבור הפנסיה וקרן ההשתלמות בעיקר כי אופק ההכנסה עדיין לא ברור ומנגד ההוצאות בתחילת הדרך גבוהות, מה שמוביל לכך שנושא ההפקדות הפנסיונית אינו מטופל כמו שצריך.
כל עצמאי חייב לדעת כי קיים חוק פנסיית חובה גם לעצמאים, המחייב את העצמאי בתוך 6 חודשים מהיום בו נפתח העסק, להפקיד לקרן הפנסיה בהתאם לתקרות שנקבעו. במידה ולא יופקדו כספים בהתאם – קיימת חשיפה לקבלת קנסות מרשות המיסים.
כשכיר, ההפקדות השוטפות של השכיר לקרן פנסיה משמשות ל- 2 דברים:
הפתרון: ניתן לבצע פעולת ריסק זמני – שמטרתה לשמור את הכיסויים הביטוחיים בתוקף.
בפעולה זאת תשלמו סכום נמוך יחסית שמוקדש רק עבור הכיסויים הביטוחיים ולא תצברו חסכון לפנסיה, וברוב המוצרים הפנסיונים תוכלו לבקש לבצע את הגבייה מתוך החיסכון הצבור בקופה וזאת במקום לתת אמצעי תשלום בנוסף. משך התקופה בה ניתן לבצע ריסק זמני משתנה ממוצר למוצר, ובקרן פנסיה מגיע עד ל24 חודשים (מותנה בוותק של הלקוח בקרן הפנסיה).
יתרון נוסף בביצוע ריסק זמני- כיסוי ביטוחי הוא נגזרת של השכר שהיה לכם כשכירים (לדוג' ביטוח א.כ.ע יהיה בגובה 75% מהשכר שממנו הפקדתם כשכירים), כאשר מבצעים ריסק זמני נשמר גובה שכר זה וזאת לעומת האופציה בה תתחילו הפקדות חודשיות נמוכות יותר ממה שהפקדתם כשכירים ובכך תקטינו את השכר בתוכנית.
בתקופת עבודה כשכיר, המעסיק פעמים רבות דאג להסדר דמי ניהול מוזל לכל העובדים כקבוצה, ביציאה לעצמאות יש להסדיר את הנושא באופן פרטני אל מול היצרן (באמצעות סוכן הביטוח) ובכך להמשיך ליהנות מהתנאים הטובים שהיו לך כשכיר. כל שבריר אחוז מדמי הניהול שווה ערך לאלפי ₪ בחסכון הצבור לפנסיה.
מוצר זה אהוב במיוחד הן על שכירים והן על עצמאים, כשכיר העובד שילם את חלקו: עד 2.5% מהשכר והמעסיק הוסיף עבורו עד 7.5% מהשכר.
העצמאי נדרש לשלם את כל התשלומים בעצמו ו2.5% ראשונים שהפקיד מההכנסה הקובעת אינם נהנים מהטבות מס (על 4.5% הנוספים יכול ליהנות מהטבות מס).
למרות הכל, קיים יתרון להפקיד לקרן השתלמות כעצמאי: נזילות לאחר 6 שנים, הכספים מושקעים בשוק ההון וצוברים תשואה לא רעה בכלל, ותמיד יש כסף בצד לשעת הצורך.
כעובד שכיר לרוב המעסיק דואג להפקדות פנסיוניות על מלוא השכר ברוטו של העובד, מה שמוביל לצבירה גבוהה בגיל פרישה, וכתוצאה מכך קצבה חודשית שאינה רחוקה מאד מהשכר של העובד (בהנחה שלא פדה פיצויים לאורך השנים/ עבד ברצף/ והתחיל הפקדות בגיל צעיר).
עצמאים רבים מתפתים לעיתים קרובות להקדיש סכום נמוך יחסית של הפקדה לפנסיה, ומעדיפים להשתמש בכסף לצריכה שוטפת במהלך השנה. מה שגורם לכך שהצבירה לגיל פרישה נמוכה מאד, והקצבה החודשית הנגזרת מכך נמוכה עוד יותר. כדי להמחיש זאת: נדרשים כמיליון ₪ צבירה במוצר פנסיה בכדי ליהנות מקצבה חודשית של כ- 5000 ₪ מגיל פרישה ואילך.
